top of page
את זאב פגשנו בטיילת בתל אביב. בין האנשים נטולי הדאגות, שהשתזפו בחוף או רצו על המדרכה הלוהטת, הוא צעד כשפניו מכוסות במסכת אב"כ ישנה שהסגירה את כל המצוקות. אם היינו נופשים, אולי היינו מצביעים עליו, נרתעים ומתרחקים, אבל הפרוייקט הקטן שלנו מכריח אותנו לפנות אל מי שנראה שונה ומתנהג מוזר.
זאב אמר שזאת הדרך שלו למחות על הטיפול של הממשלה והתקשורת ב"נגיף-לכאורה" קורונה. אבל אחרי שיחה קצרה גילינו שמאחורי המחאה שלו מסתתרים עצב וקושי: בדידות שנובעת מריחוק חברתי, אבטלה בגלל סגרים והגבלות, וחוסר אמון כלפי הרשויות.
זאב הוא הסיבה שבגללה החלטנו לצלם ולראיין אנשים ברחוב והוא תזכורת נוספת לצורך הבסיסי שלנו במגע ובחום אנושי, שחסרים עוד יותר בתקופה הזאת.
bottom of page